<h1>המנהיג הלכ' פרישות וטהרה וקדושה</h1>
<h2>דף כא:</h2>
זה השער ליי' צדיקים יבואו בו, והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה', נתן הקב"ה לבניו שתי קדושות ולו קדושה אחת, משל למלך שאמ' לעבדיו עשו לבני כתרים ולי כתר אחד, אמרו לו למה אמ' להם בני אינו מלך וצריך חיזוק אני מלך ואיני צריך חיזוק. ושנו חכמי' ביבמות פ"ב, אמו ערוה אם אמו שנייה, וגזרו על אם אמו משום אמו דכולהו אימא רבתי קרו להו, וזהו והתקדשתם וגו', קדש עצמך במותר לך, וכתי' ושמרתם את משמרתי, עשו משמרת למשמרתי. ושנו חכמי' בפרקי אבות, [פ"א מ"ה] אל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו קל וחומר באשת חבירו, דאיכא הרגל עבירה, ובפרקי אבות דר' נתן [פ"ז] באשתו נידה אמרו כו', ומפני הרגל עבירה קל וחומר באשת חבירו שלא יבוא לידי ניאוף, שכל הצופה בנשי' סוף בא לידי עבירה, בנדרי' פרק ואלו מותרי', [כ' ע"א] וכל המסתכל בעקבה שלאשה הוויין לו בנים שאינן מהוגנין, ואפי' לאשתו נידה, קל וחומר לאשת איש ועקבה עקב רגלה ממש. ובפ' המקנא, [סוטה ה' ע"ב] כל המרצה מעות מידו ליד אשת איש כדי להסתכל בה לא ינקה מדינה שלגיהינם, שנ' יד ליד לא ינקה רע, וכתי' היחתה איש אש בחיקו וגו', כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה. ובשבת פרק במה אשה יוצ', [ס"ד ע"א] למה מנה הכתו' תכשיטי' שבפנים שנ' טבעת עגיל וכומז וגו', לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה שלאשה כאילו מסתכל במקום התורף. ונקרב את קרבן י', אמ' להם משה קרבן זה למה שמא חזרתם לקלקולכם הראשון, אמרו לו לא נפקד ממנו איש אם כן קרבן זה למה, אמרו לו אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו, מיד ונקרב את קרבן י'. ואמ' חכמי', [ברכות כ"ד ע"א] טפח באשה ערווה, קול באשה ערוה, שער באשה ערוה. וכתי' בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחט' זו הבושה מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חט, מכאן ארז"ל סימן יפה לו לאדם שהוא בויישן, וכל המתבייש לא במהרה הוא חוטא, דכתי' לבעבו' תהיה יראתו על פניכם, וכל שלא מתבייש לא עמדו אבותיו על הר סיני ויורד לגהינם, והוא שא"ר יהודה [אבות פ"ה מ"כ] עז פנים לגהינם ובוש פנים לגן עדן.
<h2>דף מט.</h2>
והבא על אשתו נידה אפי' רחצה באלף מרחצאות כל זמן שלא טבלה במי מקוה לאחר שפסקה מלראות וספרה לה ז' [ימים] נקיים הרי היא ובעלה בכרת, ומי יודע ישוב וניחם האלהי' ושב מחרון אפו ולא נאבד וילקה עליה בב"ד ויתכפר לו, דתנן [מכות כ"ג ע"א] חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתן. אך אם בא עליה הוולד הנולד מן החיבור ההוא אינו ממזר לבוא בקהל, ואע"פ שמכל חייבי כריתות שלעריות כולן הבא עליהן הוולד ממזר מהן לבוא בקהל עד עולם, הנידה יצאת מכלל כל העריות כדאמרי' ביבמו' בסוף פ' החולץ ליבימתו, [מ"ט ע"א] הכל מודים בבא על הנידה שאין הוולד ממזר, שנ' ותהי נידתה עליו וטמא שבעת ימים, ודרשו חכמים אפי' בשעת נידתה תהא בה הוויה, פי' אם מקדש אותה בביאה קדושי' תופסין בה וצריכה גט ואע"פ ששניהם בכרת, שנ' ואיש כי ישכב את אשה דוה וגו' ונכרתו שניהם וגו', מה שאין כן בשאר עריות שאין קדושי' תופסין בה והוולד ממזר מהן, כדתנן בקדושי' פ' האומ' לחבירו [ס"ו ע"ב] ויליף לה מקראי.
ואע"פ שנתברר לנו כי הבא על הנידה שלא טבלה במי מקוה אין הוולד ממנה ממזר לבוא בקהל וכשר הוא לכל דבר כישראל גמור, אפי' הכי אינו קדוש בקדושת המצווה כאחרים, שהרי כתב הקב"ה בפ' עריות, והתקדשתם והייתם קדושי' וגו', להיותם פרושים מן העריות ולהיות מקודשי', וכל מי שאינו פורש מהם אינו קדוש, ולא עוד אלא שהוא חצוף ופריץ ועז פנים ונקרא ממזר מדרבנן, דאמרינן במס' כלה, [פ"א] עשרה כממזרי' ואינן ממזרי', ובנדרי' פ' ואלו מותרי' [כ' ע"ב] וברותי מכם המורדי' והפושעי' בי אלו בני עשר מידות בני אסנ"ת משע"ח, בני אמה, בני אנוסה, בני שנואה, בני ליאה לאו בני שנואה היו דכתי' ויבוא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה, אהבה אך לא כרחל וירא ה' כי שנואה לאה, בני נידה שאינן קדושי', בני נידוי לפי שהמנודה אסור בתשמיש המטה, בני תמורה, א"ר נתן לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, שלא ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו באשה אחרת, ואפי' לשתי נשיו, והאי דכתי' ויהי בבוקר והנה היא ליאה, והיה [נותן] דעתו ברחל, לא נתעברה באותה הלילה, שנ' ויבוא גם אל רחל וגו', וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה וגו', בני מריבה, בני שכורת הלב, בני ערבובייא בני חצופה שתובעת בפה, והא כתי' ותצא לאה לקראתו, התם דמרצי לה ואירצאי, רחל הרצת את יעקב אבינו ע"ה לפני זה שנ' לכן ישכב עמך הלילה וגו'. שאלו את אימא שלום אשתו שלר' אליעזר, מפני מה בניך יפיפים ונעימים ביותר, אמרה להם מפני שאינו מדבר עימי לא בתחילת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצי הלילה, ושאלתו למה ואמ' לי כדי שלא אתן עיניי באשה אחרת ונמצאו בניי באים לידי ממזרות חס ושלו'. לכן הרוצה שיהיו בניו קדושים וצנועים וטהורים יפרוש מכל העריות ויקרא קדוש, שנ' והתקדשת' והייתם קדושים כי קדוש אני. אב"ן הירחי.
